<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
האומר לאשתו אל תסתרי עם פלוני ואמר לה בפני עדים ואחר כך נכנסה עמו בסתר בפני עדים ושהתה כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה כך פסק הרמב"ם ז"ל ובגמרא כתובין כמה שיעורין אחרים הרי זו אסורה לבעלה [עד שישקנה מי המרים. ואם מת קודם שישקנה] תצא בלא כתובה ולא תוספת בזמן הזה שאין מי סוטה. ואם אמר לה בפני עדים אל תדברי עם פלוני אין זה קנוי ואע"פ שנסתרה עמו בעדים ושהתה כדי טומאה לא נאסרה עליו. וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו לא נאסרה שאין זו סתירה. וכן אם לא קדם הקנוי וראו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהתה כדי טומאה לא נאסרה על בעלה. ואם אמר לה בינו לבינה [אל תסתרי עם איש פלוני] וראה אותה שנסתרה [עמו ושהתה כדי טומאה] הרי זו אסורה עליו וחייב להוציא ויתן כתובה. ואם הודת שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה. ולפיכך משביעה על זה ואחר כך יתן כתובה. ומתקנת רבינו גרשום אסור לומר לאשה בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני שמא תסתר ותהיה אסורה לו ולא יוכל לגרשה ויהיה עגון.
<h2>דף ג.</h2>
אמרו חז"ל אין אדם מקנא (ב)[ל]אשתו אלא א"כ נכנסה בו רוח טהרה ולא יקנא לה יותר מדאי ולא יאנוס אותה ולא יבעול אותה בעל כרחה אלא מדעתה ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו שתהיה האשה צנועה בתוך ביתה ואפילו בפני בעלה וגם צריכה שתהיה זהירה שלא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה ולא תתבע תשמיש המטה בפיה ולא תהיה מדברת בעסק זה ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה אלא נשמעת לו בכל עת שירצה ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.
